Vayedaber

Rosh Hashanah

Daf 1a

משנה: 1a אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.

Traduction

A quatre époques diverses de l’année, celle-ci est supposée commencer, savoir: au 1er Nissan, c’est le nouvel-an pour les règnes (1)Le roi ne fût-il monté sur le trône qu’un ou 2 mois auparavant, au 1er Nissan commencera la 2e année de ce règne. et les fêtes (2)La fête qui survient en ce mois sera la 1re de la périodicité des fêtes pour les obligations religieuses qu'elles comportent.; au 1er Elul, commence l’année pour la dîme des animaux (3)Pour la supputation des comptes à ce sujet, V. (Sheqalim 3, 1) .; selon R. Eliézer et R. Simon, cette dernière a lieu au 1er Tishri.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ארבעה ראשי שנים הן. מסקינן התם דארבעה ראשי שנים שהן בארבעה ראשי חדשים קתני וה''ק שלשה הן לדברי הכל ובאחד בשבט מחלוקת בית שמאי ובית הלל:

באחד בניסן ראש השנה למלכים. רגילין היו למנות זמן בשטרותיהן לשני המלכים משנה שעמד בה למלכי ישראל מונין להם מניסן שאפילו עמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע א' בניסן עלה לו שנה ומונין לו מאחד בניסן ואילך שנה שניה. ומנין שאין מונין למלכי ישראל אלא מניסן דכתיב ויהי בשמוני' שנה וארבע מאות שנה לצאת בנ''י מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן מנינן אף מלכות שלמה מניסן ובדין הוא כך דמכיון שיציאת מצרים היתה תחלת מלכותן של ישראל שאם לא כן היינו משועבדים לפיכך נעשה זכר ליציאת מצרים שכל מלך ממלכי ישראל מונין לו מניסן ולמלכי אומות העולם מונין להן מתשרי. והא דאין מונין להם מיום שעמד בו לפי שאפשר שיעמוד איזה מלך ממלכי האומות בניסן וכשיראו שימנו לו מניה יחשבו שר''ה שלהם ניסן כשל מלכי ישראל ולפיכך קבעו להם ר''ה בפ''ע וקבעו באחד בתשרי מפני שהיא ר''ה לשארי דברים כדקחשיב לקמן במתני'. ונפקא מינה לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והלכך אם עמד המלך באדר וכתב לו הסופר בניסן אחר שהוא לאחר י''ב חודש ניסן של שניה להמלך כיון דניסן ר''ה למלכי' הוי ליה האי שטר מוקדם ופסול משום דהאי ניסן של שנה שלישית היא ונמצא זה טורף לקוחות שלקחו השדה מן הלוה בין זמנו של שטר לזמן הלואה שלא כדין שהרי קדמה המכירה לזמן הלואה ולפיכך קנסוהו חכמים שלא יטרוף מהלקוחות אף מאותן שלקחו אחר זמן הלואה ואינו גובה אלא מבני חורין:

ולרגלים. הכי קאמר רגל שבו כלומר בהחדש שנכנס באחד בניסן והוא פסח ר''ה לרגלים ונ''מ לבל תאחר לענין הנודר שאם עברו עליו שלשה רגלים משעה שנדר ולא קיים נדרו ילפינן מקרא שהוא עובר בבל תאחר לא תאחר לשלמו ומשום דכתיב בפרשת חג הסוכות בחג המצות בחג השבועות ובחג הסוכות ול''ל לאהדרינהו הא בהו איירי קרא אלא ש''מ לבל תאחר אהדרינהו וניסן ר''ה הוא לכך וכדר''ש היא דס''ל אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים כסדרן ויליף ליה מדכתב כאן בחג הסוכות דאע''ג דאהדרינהו לבל תאחר לא היה צריך למיהדר ולמיכתב בחג הסוכות שבו דיבר הכתוב ולא הוה צריך למיכתב אלא שלש פעמים בשנה וגו' ובחג המצות ובחג השבועות וממילא הוה ידעינן דשלש רגלים בעינן לענין בל תאחר דבחג הסוכות איירי ומהדר נמי לחג המצות וחג השבועות אלא מדהדר נמי לחג הסוכות לומר שזה אחרון וחג המצות תחלה כמו שהן סדורין במקרא. ואין הלכה כר''ש אלא משיעבור עליו שלשה רגלים עובר בבל תאחר ולא בעינן כסדרן ומיהו בעשה עובר משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו' רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא:

באחד באלול ר''ה למעשר בהמה וכו'. סתם בהמות דקה מתעברות באדר ויולדות באב וילפינן נמי מקרא דכתיב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר אימתי לבשו כרים הצאן כלומר שמתלבשות מהזכרים העולים עליהם ומתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר והיינו באדר שהזריעה צומחת ונכרת יפה ויולדות הן באב שזמן עיבורה של בהמה דקה חמשה חדשים. וכן בהמה גסה שיולדת לט' חדשים ג''כ רובן יולדות באב או איזה ימים קודם אלא שזמן עיבורן קדים ובהא כ''ע מודים והכא בהאי קרא קמיפלגי דכתיב עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב גבי בכור שנה בשנה וילפינן. מעשר בהמה מיניה שאין מעשרין משנה זו על חבירתה וקסבר ת''ק דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו שר''ה שלו תשרי והיא סמוך לגמרו שכל ימות החמה עומד בגורן להתייבש אף מעשר בהמה נמי סמוך לגמרו עישורו והיינו אחד באלול שאז נגמר זמן עיבורן שיולדות באב ורבי אליעזר ורבי שמעון סברי דהכי הוא דאיתקש מה מעשר דגן ר''ה שלו תשרי אף מעשר בהמה ר''ה שלו תשרי והלכך כר''א ור''ש וכך שנינו בפ''ט דבכורות:

Rosh Hashanah

Daf 1b

הלכה: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן כול'. כְּתִיב הַחוֹדֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶם֭ רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִיטִּים וְלֹא לַיּוֹבְילוֹת וְלֹא לִנְטִיעָה וְלֹא לַיְּרָקוֹת. וְאֵמָר. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַמְּלָכִים וְלֹא לִרְגָלִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּתִיב וַ֠יָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַ֥ת אַרְבַּע֖ לְמַלְכוּתֽוֹ׃ הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. אוֹ אֵנוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם בַּחוֹדֶשׁ. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁנַיִם בַּחוֹדֶשׁ פִּירֵשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם בַּשַּׁבָּת. לֹא מָצָאנוּ חֶשְׁבוֹן זֶה מִן הַתּוֹרָה. וְהָא כְתִיב וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁינִֽי׃ אֵין לְמֵידִין מִבְּרִייָתוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהֵיי דֵין הוּא שֵׁינִי שֶׁבַּחֲדָשִׁים וְהֵיי דֵין הוּא שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. ֠וַיָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. בַּשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. וְחוֹרָנָה. אֲפִילוּ מִחְלַף לֵית בָּהּ כְּלוּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. הַחוֹדֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶם֭. מִיעֵט. רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם. [מִיעֵט.] מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת לַמְּלָכִים וְלִרְגָלִים. 1b וְיַרְבֶּה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּים וְלַיּוֹבְילוֹת וְלִנְטִיעָה וְלַיְּרָקוֹת. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַ֠יָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַ֥ת אַרְבַּ֖ע לְמַלְכוּתֽוֹ: הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. וַ֠יָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. בַּשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר. בִּשְׁנַ֥ת אַרְבַּע֭ לְמַלְכוּתֽוֹ הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּסָן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל וּפְלִיג. בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֭ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. מִיכָּן שֶׁמּוֹנִין חֳדָשִׁים לִיצִיאַת מִצרַיִם. אֵין לִי אֶלָּא חֳדָשִׁים. שָׁנִים מְנַיִין. וַיְדַבֵּ֣ר יְי אֶל מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֙ה הַשֵּׁינִית. אֵין לִי אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַזְּמַן. לְאַחַר הַזְּמָן הַזֶּה מְנַיִין. בִּשְׁנַ֣ת הָֽאַרְבָּעִ֗ים לְצֵ֤את בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם. אֵין לִי אֶלָּא לְשָׁעָה. לְדוֹרוֹת מְנַיִין. וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ-מִצְרַיִם֩ וגו'. מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת הִתְחִילוּ מוֹנִין לְבִנְיָנוֹ. וַיְהִ֗י מִקֵץ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים וגו'. לֹא זָכוּ לִמְנוֹת לְבִינְייָנוּ הִתְחִילוּ מוֹנִין לְחֻרְבָּנוֹ. בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְגָלוּתֵינוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֨ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ וגו'. לֹא זָכוּ לִמְנוֹת לְעַצְמָן הִתְחִילוּ מוֹנִין לַמַּלְכִּיּוֹת. [שֶׁנֶּאֱמַר] בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֨יִם֙ לְדָֽרְיָו֣שֶׁ. בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹשׁ לְכ֨וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס. וְאֵימַר וַ֠יָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַ֥ת אַרְבַּע֭ לְמַלְכוּתֽוֹ: הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן.

Traduction

Selon R. Eliézer au nom de R. Hanina, on adopte aussi à titre de commencement de l’année pour les règnes des rois païens, le mois de Nissan, puisqu’il est dit (Ag 1, 1): au 6e mois, l’an 2 de Darius, et ensuite (Za 1, 1): au 8e mois, l’an 2 de Darius; or, si pour ces rois étrangers le nouvel an était fixé en Tishri, il eût fallu dire de ce 8e mois (6)Soit celui de Heschwan, qui suit Tisri., en l’an 3. Selon Hipa, on ne peut rien argumenter de ces faits (et le nouvel an païen commence en Tishri); la prophétie de Zakharie, prononcée au 8e mois, a pu être dite avant celle d’Haggée, sans que l’on puisse rien inférer de l’ordre biblique, qui n’a rien de strict (7)V. (Sheqalim 6, 1) .. R. Yona observe qu’il est écrit (Ag 2, 15): Maintenant donc rappelez dans votre esprit ce qui est arrivé depuis ce jour et auparavant, avant qu’on remît pierre sur pierre au Temple de l’Éternel; puis, il est dit (18)B., Bekhorot 27b.: considérez ce qui est arrivé depuis le 24 du 9e mois, etc. Quand donc ces versets ont-ils été dits par rapport à la prophétie de Zakharie? Au 6e mois (en Eloul), a eu lieu la fondation du 2e Temple (au moment de la prophétie d’Haggée); mais la parole de Zakharie a été dite au 8e mois (ou Heshwan) précédant (du même an 2, selon l’avis de Hipa). Or, s’il est admis qu’au verset précité d’Haggée, lorsqu’il est question de la fondation du Temple et de ce qui est arrivé depuis le 24 du 9e mois, les pierres étaient déjà posées, l’avis de Hipa est juste (et tout se rapporte a l’an 2); mais si l’on n’admet pas que les pierres étaient déjà posées, l’opinion de Hipa ne saurait être justifiée (8)Comment expliquer que Zakharie a prophétisé le 1er et qu'après lui Haggée ait parlé, avant qu'on remit pierre sur pierre ?. Contre l’avis de R. Hanina (admettant aussi Nissan pour le nouvel-an d’autres règnes), R. Isaac objecte qu’il est dit (Gn 8, 13): l’an 601 (de l’âge de Noé), au premier jour du premier mois, les eaux se retirèrent etc. Or, l’on a enseigné à ce sujet (9)Midrash Rabba à (Gn 32). que l’année du déluge ne compte pas dans la supputation du temps; comment donc se fait-il alors que l’on ne maintienne pas comme date de cessation du déluge l’an 600 de Noé, qui est celle du commencement? C’est qu’il faut admettre l’avis de R. Eliézer, d’après lequel la Création eut lieu en Tishri; par suite, le nouvel-an a lieu en ce mois, et à ce moment le déluge a cessé (c’est ce qui permet de compter l’an 601). Mais n’est-il pas dit (Ne 2, 1): Il arriva au mois de Nissan de l’an 20, etc., après avoir dit (ib. 1, 1): Il arriva au mois de Kislev de l’an XX? (Si le nouvel-an a lieu en Nissan, ce serait l’an 21)? On peut expliquer cette contradiction apparente en disant, selon l’avis de R. Eliézer, que toute année nouvelle n’ayant pas encore un mois révolu n’est pas comptée (ce qui a fait adopter le comput précédent, ou le chiffre 20). Mais n’est-il pas dit (Ex 40, 17): Il arriva au premier mois de la seconde année, le premier du mois, que le tabernacle fut érigé. Or, comment se fait-il qu’on la nomme seconde année, bien qu’au premier du 1er mois? Et l’on ne saurait dire que c’était en la 3e année, non comptée comme telle, parce qu’il n’y avait pas encore un mois révolu; puisqu’il est dit d’autre part (Nb 10, 11): Il arriva la seconde année, au second mois, le 20 du mois; ce qui fait un total de 50 jours, au bout desquels on ne compterait pas encore l’année nouvelle? En effet, dit-on, c’est une des objections de R. Isaac, qu’en raison de leur gravité on ne peut pas résoudre.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב החדש הזה לכם ראש חדשים וכו'. כך הוא נדרש במכילתא ראש חדשים מגיד שניסן ראש לחדשים ומנין אף למלכים ת''ל הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל ומנין אף לרגלים תלמיד לומר בחג המצות חג השבועות וחג הסוכות ר' נתן ור' יצחק אומרים אף לשכירות בתים ולא לשנים ולא לשמיטין ויובלות ולא לנטיעה ולא לירקות. ומדייק הש''ס ומאי חזית דמרבית להני וממעט להני ואימא לכם הוא ראש ולאלו שאמרנו ולא למלכים ולא לרגלים:

ר' יעקב וכו'. מהכא דכתיב ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ד' למלכותו כלומר האי בשני דכתיב סמוך לשנת ד' למלכותו מקיש לשני קמא מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שסמוך לבשנת ד' למלכותו אין מונין אלא מניסן דה''ק חדש שני לחדש שמונין בו למלכותו והוא ניסן:

או אינו אלא האי בשני שני ימים בחדש הוא דקאמר. ומשני כל מקום שנאמר שנים בחדש פירש הכתוב בהדיא בשני בחדש:

או אינו אלא. האי בשני בשני בשבת הוא:

ומשני לא מצינו חשבון זה מן התורה דלא נמצא חשבון של ימי שבוע בתורה:

והא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני. ומשני אין למדין מברייתו של עולם. דלא מצי קאי אשני בשבוע שעדיין לא היה שבוע אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם:

והיי דין הוא שני שבחדשים וכו'. ואיזה הוא שני שבכתוב זה דקאי על שני שבחדשים ואיזה הוא דקאי על השנים ושני למנין חדש שמונין השנים למלכותו:

חד אמר וכו'. בחדש השני קמא זה הוא שני שבחדשים חדש השני למנין החדשים ובשני בתרא זה שני לחדש שמונין לשנים של מלכותו:

ואחרינא אמר אפילו מיחליף מפרשת להו לית בה כלום. דהא מיהת רמיזא בכתוב שניהן ומקיש זה לזה וכדאמרן:

שמע לה מן הדא וכו'. כלומר שאינו פותח בדרשה דדריש לעיל מדכתיב לכם היא ראש ואינו ראש לשנים וכו' אלא כך דריש מדכתיב שני פעמים לכם ולכם קמא מיעוט הוא לכם הוא ראש ולא לדבר אחר והדר כתיב ראשון הוא לכם מיעוט ומיעוט אחר מיעוט אינו אלא לרבות שהוא ראש למלכים ולרגלים:

וירבה לשנים וכו'. ומאי חזית דמרבית להני ולא להני:

כהיא דאמר ר' יעקב וכו'. כלומר דהשתא אתינן להא דרבי יעקב בשם ר' יוחנן דנפקא לן מהאי יקרא ויחל לבנותו וגו':

תני שמואל ופליג. דלא דריש כהאי דלעיל מקרא דהחדש הזה לכם כלל אלא כך בחדש השלישי לצאתם וכו' וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים:

בשנת הארבעים לצאת וגו'. גבי ויעל אהרן וגו':

משנבנה הבית וכו'. איידי דאיירי בהאי קרא דריש לה נמי להא:

ואומר ויחל לבנותו וכו'. דזה נמי מיבעי ליה למילף דמלכות מונין נמי מניסן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source